<h1>ארחות חיים דין השבת גזלה סימן ב'</h1>
<h2>דף כא.</h2>
כתב הר"ף ז"ל הדר בחצר חברו שלא מדעתו אע"פ שהוא (עתיר) [עשוי] לשכור אם אין החצר עשוי [להיות] נשכרת פטור ואם עשוי להשכיר אע"ג דאין עשוי לשכור [חייב להעלות לו שכר]. אסור ליקח מן הגזלן דבר קטן או גדול וכן אסור ליהנות בדבר שהוא ברור לו שהוא מגזל ואם נהנה חייב להעלות שכר לבעלים כדרך הדר (בחנות) [בחצר] חבירו. נטלו המוכסין את חמורו והחזירו לו חמור אחר או כסותו והחזירו לו כסות אחרת מותר להשתמש בו שנתיאשו הבעלים ממנו ואם יודע בודאי שזה גזל למדת חסידות שמחזיר לבעלים הראשונים בד"א בשהוא מוכס העומד מאליו או שאין לו קצבה [אלא לוקח] כמה שירצה אבל מכס שפסקו המלך בדבר קצוב ונודע שאין מוסיף כלום לעצמו אין זה מוכס גזלן ודינא דמלכותא דינא ואפילו ישראל העובר המכס עובר מפני שגוזל מנת המלך. וכן אומר שם שאם יש למלך מס על בני העיר דבר קצוב מכל בית או מכל שדה או שגזר על כל מי שיעבור על דבר אחר יקחו נכסיו אין זה גזל וכן המלך שכעס על אחד מבני העיר ולקח חצרו ומכרו כל הקונה אותו מן המלך זכה בו שהרי הוא הפקר אבל אם גזל שלא כדין לא. זה הכלל כל דבר שיחקוק המלך על בני מלכותו אינו גזל אבל אם לוקח מאיש אחד בלבד שלא כדין שחקק הרי זה גזל והלוקח מן המלך הבעלים מוציאין מן הלוקח. אמר הרב אבי הספר כי ראה בתשובה שהשיב ר"ת ז"ל כמו שכתבתי (ולפניו) [למעלה].
<h2>דף צו:</h2>
גזל מטבע ונפסל אומרים לו הרי שלך לפניך אבל נסדק לא. וכן בהמה והזקינה אבל הכחישה לא. וכן אם גזל בהמה ועשה בה מלאכה אינו חייב לשלם שכר הבהמה אם הוא רגיל בכך קונסין אותו אפילו בחוצה לארץ.
<h2>דף צז.</h2>
בפרק הגוזל בתרא הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אם החצר לא קיימא לאגרא אע"ג (דהדר גברא) [דגברא] דעביד למיגר אינו צריך להעלות לו שכר דהוה ליה זה נהנה וזה אינו חסר אבל אם החצר קיימא לאגרא חייב להעלות לו שכר.
<h2>דף קיג.</h2>
כתב הר"ף ז"ל הדר בחצר חברו שלא מדעתו אע"פ שהוא (עתיר) [עשוי] לשכור אם אין החצר עשוי [להיות] נשכרת פטור ואם עשוי להשכיר אע"ג דאין עשוי לשכור [חייב להעלות לו שכר]. אסור ליקח מן הגזלן דבר קטן או גדול וכן אסור ליהנות בדבר שהוא ברור לו שהוא מגזל ואם נהנה חייב להעלות שכר לבעלים כדרך הדר (בחנות) [בחצר] חבירו. נטלו המוכסין את חמורו והחזירו לו חמור אחר או כסותו והחזירו לו כסות אחרת מותר להשתמש בו שנתיאשו הבעלים ממנו ואם יודע בודאי שזה גזל למדת חסידות שמחזיר לבעלים הראשונים בד"א בשהוא מוכס העומד מאליו או שאין לו קצבה [אלא לוקח] כמה שירצה אבל מכס שפסקו המלך בדבר קצוב ונודע שאין מוסיף כלום לעצמו אין זה מוכס גזלן ודינא דמלכותא דינא ואפילו ישראל העובר המכס עובר מפני שגוזל מנת המלך. וכן אומר שם שאם יש למלך מס על בני העיר דבר קצוב מכל בית או מכל שדה או שגזר על כל מי שיעבור על דבר אחר יקחו נכסיו אין זה גזל וכן המלך שכעס על אחד מבני העיר ולקח חצרו ומכרו כל הקונה אותו מן המלך זכה בו שהרי הוא הפקר אבל אם גזל שלא כדין לא. זה הכלל כל דבר שיחקוק המלך על בני מלכותו אינו גזל אבל אם לוקח מאיש אחד בלבד שלא כדין שחקק הרי זה גזל והלוקח מן המלך הבעלים מוציאין מן הלוקח. אמר הרב אבי הספר כי ראה בתשובה שהשיב ר"ת ז"ל כמו שכתבתי (ולפניו) [למעלה].
אמרינן פרק חזקת הבתים גבאי המלך ושוטריו שמוכרין השדות במסים הקבועים כי ממכרם ממכר אבל אם מכרום בעבור מתנות המלך שמוטל על כל ראש איש ואיש אינו ממכר אלא א"כ דין המלך כן. וכן אם גזר המלך על הכל שכל מי שלא יתן המס שעל השדה גובה השדה למי (שלא יתן) [שיתן] המס אין זה גזל והלוקח אוכל פירות ונותן המס עד שיבאו הבעלים.
